<h1>או"ז הלכ' גיטין סימן תשי"ב</h1>
<h2>דף קב:</h2>
[גיטין י"ח ע"א] מאימתי מונין לגט שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה מתקיף לה רב נתן בר הושעיא לשמואל יאמרו שתי נשים בחצר של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם לזה בכתיבתו חודש ולשמואל זאת תנשא לסוף שני חדשים וזו לסוף ג' חדשים ויתמהו בנ"א ויאמרו זו אסורה וזו מותרת א"ל אביי זו זמן גיטה מוכיח עליה [וזו זמן גיטה מוכיח עליה]. תניא כותיה דרב השולח גט ונשתהה שליח בדרך ג' חדשים משהגיע גט לידה צריכה להמתין ג' חדשים ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה לקמן [ע"ט ע"ב] תנינא דאין אדם מגרש [בגט] ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. תניא כותיה דשמואל המשליש גט לאשתו וא"ל אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה והלכתא משעת נתינה. אמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה פירש"י כמעשה ב"ד דמיא דתנאי ב"ד הוא. מה מעשה ב"ד חיוביה משום (ספק) [פסק] דין הוא ואע"ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמים בלילה. אף כתובה משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא חייל שיעבודיה ואע"ג דלא איחתום עכ"ל. כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתים בליליא הוה רב התם לא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל ס"ל עסוקין באותו ענין הוה מכתיבה עד חתימה ואפי' בשאר שטרות כשר תניא אר"א בר' צדוק לא שנו דשטרות הנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין אלא שאין עסוקין באותו ענין [אבל עסוקין באותו ענין] כשרין. וכתב מורי רבי' אבי העזרי זצ"ל בפירושו מכתובה דאנן כשמואל קיי"ל דהלכתא כותיה בדיני דאע"ג דאין עסוקין באותו ענין ועל דא סמכי בני מלכותינו ארץ (ששוניא) [שפנייא] ובפרגא שכותבין כתובה ערב שבת וחותמין במוצאי שבת כדפי' רבי' שלמה זצ"ל אף כתובה משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות היא חייל שיעבודיה ואע"ג דלא איחתום ומהני נמי לענין תוספות דגמר והקנה משעה שנכנס לחופה דקירוב חתנות הוא וכדאמר בפרק הנושא [ק"ב ע"ב] גבי כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך אגב דמיתחתני גבי אהדדי גמרי ומקני להדדי והכל יודעין שאין כתובה בלא תוספת ויש לה קול לתוספת כמו לעיקר כתובה כי אין רגילות עתה לכתוב מנה ומאתים בלבד אלא אין לך כתובה שאין לה תוספת. וכן כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל בתוספותיו בשמעתין ראיתי בארץ כנען דאין חותמין בשטר כתובה עד מוצאי שבת ופי' הטעם משום דכתובה כמעשה ב"ד דמיא. מיהו טוב להנהיג כששואלים בע"ש מן החתן כמה לכתוב בכתובה שיקנו ממנו בקנין ואח"כ יכתבו כי הקנין יש לו קול וגבי שפיר ממשעבדי גם התוספת משעת הקנין כדתנן לקמן בהנזקין [מ"ח ע"ב] אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים ואמרי' מ"ט אמר עולא אמר רשב"ל לפי שאין כתובין ר' חנינא אמר לפי שאין קצובין מתיב רב הונא בר מנוח הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים וגירשה בתוך חמש ונישאת לאחר ופסקה עמו כמו כן חייב לזונה חמש שנים (ואח"כ) [אחד] זנה ואחד נותן לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסי' בני חורין כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדי' והיא אותה בת אשתו ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כב"ח אלמא כיון דקציצי חמש שנים ואע"ג דלא כתיבי גביא ממשעבדי כדר' חנינא וקשי' לעולא הכא במאי עסקינן כשקנו מידן פירש רבינו שלמה כשקנו מידן וסתם קנין לכתיבה עומד כלומר דהואיל והאי קניין לכתיבה עומד יש לו קול אע"פ שעדיין לא נכתב חל השיעבוד משעת הקניין ועוד ראיה מגט פשוט [קע"ב ע"א] דא"ל רבא בר רב שילי להנך דכתבו שטרי אקנייתא כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה [כי היכי ד]לא מתחזי כשיקרא ופר"ח זצ"ל שמעי' מינה דשטרא דכתיב בההיא יומא דקנו מניה ובתר כמה יומי אסהידו עלה הני סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ההוא יומא ואע"ג דחתימי עליה האידנא שפיר דמי דלא אשכחן דבעי חתימה בההוא יומא אלא בגט אשה בלבד דתנן בגט נכת' ביום ונחתם בלילה פסול וכן הלכה עכ"ל ואע"ג דרבי' שמואל זצ"ל פליג עליה כדפרי' התם כדאי הוא פר"ח זצ"ל ורב יצחק בר מרדכי זצ"ל לסמוך עליהם ולקיים מנהג אבותינו נוחי נפש שהיו בעלי תורה ומעשים טובים. ורבינו משה בר מיימון זצ"ל כתב [פכ"ג מלוה ולוה ה"ו] שטר שנתאחרה נתינתו זמן מרובה אם ידעו יום שקנו ממנו כותבין בשטר זמן הקנין אע"פ שאינו זמן חתימתו עכ"ל שכתב ולא חילק בין שטרי מתנה ושל מקח וממכר לשטרי הלואה ובין יש בהם אחריות לאין בהם ודלא כדברי רבי' שמואל זצ"ל שמחלק.
